תשובה לכמה שאלות
בפרק הקודם הבאתי כמה מן הבעיות המאתגרות כל מי שמנסה ללמוד את התורה בפרשת בראשית, וכמה אפשרויות המעוררות בעיות נוספות. במדרש שראינו על הפסוק בדברים ד', "כי שאל נא לימים ראשונים", חז"ל מזכירים אפשרות שהייתה מציאות קודם שנברא העולם. איך הדבר ייתכן? ואם כך, מהי המשמעות של הבריאה? הם אף מוציאים מכלל אפשרות את הניסיון לחקור מה היה לפני שנברא העולם. מדוע? עוד הם מעלים במדרש את הבעיה - איך יכול אדם לשאול על מה שהיה לפניו, על ימי הבריאה שקדמו להופעתו?
זאת ועוד, הזכרתי כמה בעיות העולות מהפסוקים הראשונים של ספר בראשית, כגון: האם הארץ נבראה או הייתה, לפי הכתוב? ממתי יש מים? כמה פעמים נבראים שמים ואור, ולמה צריך לברוא אותם יותר מפעם אחת?
כל השאלות הללו נפתרות, אם נשנה כמה הנחות יסוד הקבועות במוחנו. הנחת יסוד אחת היא שהבריאה היא תהליך כרונולוגי מוגדר, שהתחיל בנקודה מסוימת והפסיק בנקודה מסוימת. זאת הנחה, שיכולה למצוא תימוכין בפרשת בראשית פרק א', ששם מתואר סיפור בריאה המתרחש במשך שישה ימים ושבת. אם אנו מבטלים הנחה זו, מה יהיה על ששת הימים? הצעה - בואו נשאיר את השאלה הזו לכמה רגעים פתוחה באוויר, ונבדוק את האפשרות שלפנינו.
נאמר, שלבריאה אין התחלה כלל. מה שהיה הוא שנברא, וזה קורה לא בעבר, אלא - תמיד. בואו נגיד לרגע, שישנה פעילות בלתי פוסקת בעולם של מעבר מאין ליש. הכל קיים ולא קיים בו זמנית, ויש תנועה ערה, הבזקי בריאה. אם רואים את הדברים כך, אז מסתבר שלא רק הרקיע, המים והאור נבראים כמה פעמים. כל המציאות נבראת כמה פעמים, ובכל פעם מקבלת צורה חדשה. גם האדם משנה צורה במהלך הזמן, כך מתברר לנו בפרק ב' בפרשת בראשית, בסיפור הבריאה של האישה. כשמשהו מקבל צורה חדשה, וזו מתקיימת ועומדת, נאמר "כי טוב", ומסתמן זמן בפעם הראשונה.
כך, בשעה שמים, רקיע, אור ואדם נבראים כמה פעמים, ומופיעים בכמה צורות שונות, אף הזמן מתגלה. הדבר דומה לטכניקה של "Stop Motion"; סדרה של תמונות שבמרכזן אותו העצם או אותה הדמות, מתחלפות זו בזו, ובהבזקי ההתחלפות ניכרים תנועה, פעילות, שינוי, חלוף הזמן. הדמות היא אותה הדמות, אך המופעים שלה הם רבים. הבריאה היא אחת, והיא גם הרבה. אפשרות: ביום אחד הכל כבר קיים - אדם, ארץ ושמים. בימים שני עד שישי הם נבראים פעם אחר פעם מחדש. השינוי והזמן הם רק התוצר של בריאה מתמדת, שלפניה אין זמן. הרצף הכרונולוגי של ששת הימים מקבל את תוקפו ומשמעותו רק מכוח הבריאה, והבריאה עצמה נותרת ללא כרונולוגיה.
עולם בלי התחלה
מדוע חז"ל מזהירים מפני הניסיון לשאול על מה שהיה לפני הבריאה? - עצם הניסיון הזה משקף היאחזות בתפישה לא נכונה של המציאות. למעשה, האזהרה של חכמים היא ביאור הדברים שמשה אומר לעם שלפניו, בנאום שבפרק ד' בדברים, שם מובא הפסוק שבו עוסק המדרש (ראו פירוט בפרק הקודם בבלוג). המציאות איננה "תבנית כל" סטטית, שיש ביחס אליה עבר ועתיד. היא בעצמה יוצרת זמן, ולכן רק היא מעניינת אותנו. בעוד אנחנו מדברים, העולם כולו נברא פעם נוספת, מתחיל בכל עת מחדש. החיפוש אחר התחלה מסוימת כלשהי של המציאות, בנקודה ספציפית בעבר, הוא, לכן, טעות מביכה. זהו פספוס של ממש, שמביא בעקבותיו השתעבדות ועבודה זרה.
משה מציע - נסו לראות איך מתרחש משהו חדש ממש עכשיו. יותר מזה, משה יודע שהבריאה פועלת באמצעות ציוויים - "יהי אור", "יהי רקיע", "ייקוו המים", "תוצא הארץ" וכדומה. רכיבי המציאות אינם נאחזים אחד בשני, אלא הם עומדים וקיימים, כל אחד לבדו, ובדרך כלל אחד כנגד השני, בזכות האמירה האלוקית, המצווה. בפסוק יד' בנאום שלו בדברים (פרק ד'), הוא אומר לעם ישראל כך -"ואותי ציוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ..." שימו לב לביטוי המוזר - "לעשותכם אותם" - כשהעם עושה את החוקים והמשפטים בהם הוא מצווה, אז החוקים והמשפטים עושים אותו. הוא נברא ונעשה מה שהוא.
השאלה מתבקשת - מה קורה כאשר העם לא מקיים מצוות, כמו למשל - "לא תנאף", "כבד את אביך ואת אמך", הלוואה ללא ריבית, שמיטה? מכיוון שהנחנו שהבריאה מתמדת, מכאן שיש לשער כי במקרה כזה, העם לא מפסיק להיברא, אלא מקבל צורה שאינה טבעית או נכונה עבורו. הוא ישנו, אך הוא לא מה שהוא. במילים אחרות - מופיע קלקול. משה מתאר את הקלקול הזה בהמשך נאומו, בפסוקים כה' עד כט'. קלקול זה כרוך ביציאה לגלות, בפיזור, בהתמעטות, בהתרחקות, ובשיבה עד ה'.
בפרקים הבאים נראה איך הקלקול והשיבה מאפיינים את מהלך המציאות כולה במעשה הבריאה של ספר בראשית. עולם בלי התחלה, יש לו תכונה של מעגליות, כשלקלקול (כמה דומה מילה זו למילה "גלגול") ולשיבה יש בה תפקיד חשוב. אותם אלמנטים של התמעטות, פיזור ויצירת מרחק יחד עם קיום של זיקה ומשיכה, מהווים את סיפור הבריאה של העולם ושל האדם.
לחצו לקריאת הפוסט הבא - בריאת השמים - מה קרה ביום השני?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה